מגבלות מחקר מתייחסות לגורמים שאולי השפיעו על יכולתו של המחקר להשיג את מטרותיו או לייצר ממצאים הניתנים להכללה. במילים אחרות, מגבלות אלו מתייחסות לסיבות אפשריות לכך שעלולה להיות בעיה להתבסס על מסקנות המחקר שכתבתם. במאמר זה ריכזנו עבורכם רשימה נרחבת ומגוונת של מגבלות אפשריות במחקר על מנת שתוכלו לעבור ולבחון אילו מגבלות מתוך הרשימה עשויות להיות רלוונטיות למחקרכם.
תוכן עניינים
מדוע מציינים את מגבלות המחקר
בכל מחקר שעורכים וכותבים, חשוב להכיר במגבלות שעלולות להשפיע על התוצאות והמסקנות המתקבלות מהנתונים ולכתוב לגביהם. החלק הייעודי לכתיבה על מגבלות המחקר הוא בפרק הדיון בעבודת המחקר. מטרת הוספת חלק זה בעבודת המחקר נובעת משתי סיבות עיקריות:
(1) לשתף את ציבור הקוראים במגבלות המחקר בכדי לאפשר חשיבה ביקורתית על מסקנותיו ולהגביר את מידת האמינות והשקיפות של עבודתם.
(2) כהזמנה לחוקרים נוספים לתת את הדעת על מגבלות אלו בבחירתם לערוך מחקרי המשך בתחום. כך הכותבים מסייעים לחוקרים עתידיים להימנע מחזרה על שגיאות ומעודדים את המשך התפתחות איכות המחקר בתחום.
ממה נובעות מגבלות מחקר כמותי
מגבלות המחקר עלולות לנבוע ממקורות שונים: סוג מערך המחקר, גודל המדגם, שיטות איסוף הנתונים, טכניקות ניתוח הנתונים וכיוצא בזאת.
ריכזנו עבורכם רשימת מגבלות אפשריות על פי הסיבות השונות. עבור כל מגבלת מחקר כתבנו מה עלולות להיות השלכותיה. מומלץ לעבור על רשימה זו בעת כתיבת הדיון בעבודת המחקר שלכם כדי לחשוב אילו מגבלות עשויות להיות רלוונטיות למחקרכם וכיצד אלו עלולות היו להשפיע על מסקנות המחקר.
רשימת מגבלות מחקר אפשריות
מאפייני המדגם
גודל המדגם: מחקרים עם גודל מדגם קטן (בדרך כלל קטן מ-30 אך זה בעיקר תלוי בכמות המשתנים הנחקרים) עשויים שלא לייצג את האוכלוסייה הנחקרת. בשל כך עלול להיפגע התוקף החיצוני של ממצאי המחקר.
הטיית בבחירת המשתתפים / מדגם לא מייצג: האופן שבו נבחרו משתתפי המחקר יכול להשפיע על התוקף החיצוני של המחקר. אם המשתתפים לא נבחרים באופן אקראי או לחילופין בעלי מאפיינים שאינם מייצגים את האוכלוסייה הנחקרת, ייתכן שהממצאים לא יהיו ניתנים להכללה כלפיה. למשל, כאשר מנסים להסיק על אוכלוסיית מדינת ישראל אך דוגמים רק סטודנטים לתואר ראשון במוסד אקדמי כלשהו. מצב זה כמובן בעייתי שכן מדובר על קבוצה בעלת מאפיינים מסוימים (גיל, השכלה, רקע סוציואקונומי וכו’) שאינה מייצגת את כלל האוכלוסייה. מצב זה עלול להשפיע על התוקף החיצוני של הממצאים.
שיטת איסוף הנתונים
איכות כלי המחקר: ייתכן שכלי המחקר בהם נעשה שימוש אינם טובים מספיק מטעמי מהימנות ו/או תוקף ירודים, כך שהמדידה שנערכת באמצעותם אינה מייצגת את המשתנה הנחקר נאמנה. לדוגמה, שאלון שמהימנותו הפנימית (אלפא של קרונבאך) גבוהה מ-0.65 נחשב לבעל מהימנות מספיקה כדי להיכלל במחקר, אולם מהימנות שקרובה לערך זה, ובפרט נמוכה ממנה, עתידה להוביל לטעויות במדידה. בדומה לכך, שאלון שפותח למטרת המחקר הנוכחי ולא תוקף במחקרים קודמים (כפי שנדרש כחלק מהליך של פיתוח שאלון מחקר) או לחילופין שנבנה לטובת במחקר אחר אך לא נמצאו מחקרי תיקוף עבורו, עלול להוביל לטעויות במדידה. מצבים אלו עלולים להוביל לפגיעה בתוקף המסקנה הסטטיסטית של ממצאי המחקר.
משתנים מתערבים: במסגרת כל מחקר שהוא, תמיד נבחר למקד את מחקרנו במספר משתנים ואילו במשתנים אחרים לאו. כחלק מכך אנו עלולים להימצא במצב שבו המשתנים האחרים שלא לקחנו בחשבון משפיעים על אופי הקשר בין משתני מחקרנו. מגבלה זו הופכת רלוונטית עוד יותר כאשר ישנה ספרות מחקרית אשר קוראת להתייחס ומדגישה את חשיבותם של משתנים מסוימים אליהם לא התייחסנו במחקר (מבחירה או מפאת חוסר היכרות עם השפעתם הפוטנציאלית). לפיכך, במקרים שלא מדדנו משתנים מסוימים אשר היו עלולים להוות הסבר חלופי לקשר שנמצא במחקר, נציע מגבלה אפשרית של משתנים מתערבים. בכתיבה על מגבלה זו מומלץ להיות מדויקים ולכתוב אילו משתנים נוספים כדאי היה לכלול. מגבלה זו עלולה להשפיע על התוקף הפנימי של ממצאי המחקר.
הערה חשובה: מומלץ שלא לציין משתנים מתערבים אשר מדדנו במסגרת המחקר אך לא הכנסנו לניתוחים הסטטיסטיים, שכן במקרים אלו עולה השאלה- אם היו ברשותנו הנתונים בעבור משתנים אלו, מדוע אפוא לא הוספנו אותם לניתוחים הסטטיסטיים שערכנו מלכתחילה? במקרה זה, מגבלה זו עשויה הייתה להיפתר.
הטיית דיווח עצמי: מחקרים המסתמכים על מדדי דיווח עצמי, כגון סקרים או שאלונים, עשויים להיות מושפעים מהנטייה של המשתתפים לתת תגובות רצויות מבחינה חברתית או לא לדווח במדויק על מחשבותיהם והתנהגויותיהם. מצב זה בעייתי במיוחד כאשר מדובר על התנהגויות שנתפסות כלא מקובלות חברתית או לחילופין שעלולות לייצר חוסר נעימות ונינוחות בגין הצהרה עליהן (אף שהשאלון אנונימי). כך למשל, שאלון לדיווח עצמי של ההורה אודות מידת התוקפנות / אלימות כלפי ילדיו.
השפעת הנסיין / הטיית החוקר: התנהגותו או ציפיותיו של החוקר עלולות להשפיע על תוצאות המחקר, במיוחד במערך מחקר ניסויי. למשל, הנסיין, במערך מחקר ניסויי, עלול באופן בלתי מודע לנסות לאשש את השערות מחקרו באמצעות מתן הדרכה איכותית יותר או לחילופין מתן רמזים לקבוצת המחקר לעומת קבוצת הביקורת. מגבלה זו עלולה לפגום בתוקף המבנה של ממצאי המחקר.
הטיית פרסום: מגבלה בעיקר במחקר עיוני (לא אמפירי) – קיימת הטיה אפשרית בפרסום מחקרים כך שמחקרים עם תוצאות מובהקות נוטים יותר להתפרסם בהשוואה למחקרים שאינם מצביעים על תוצאות מובהקות. מצב זה עלול להוביל לכך שהספרות המחקרית תצביע בעיקר על קיום קשרים בין משתני המחקר וכפועל יוצא תשפיע על מסקנות המחקר העיוני.
אופן ניתוח הנתונים
איכות הנתונים: לעיתים קורה שמשתתפי המחקר אינם משיבים על השאלונים כנדרש ויוצרים מצב של נתונים חסרים או חריגים במיוחד. במקרים אלו, היכולת לנתח את הנתונים נפגעת ובהתאם לכך נפגעים ממצאי המחקר והיכולת להפיק מסקנות רלוונטיות. מקרה אחר שעלול לפגוע באיכות הנתונים שנאספו במחקר עלול לנבוע מנשירת משתתפים לאורך מחקרי אורך. מגבלה זו עתידה להוביל לפגיעה בתוקף הפנימי של ממצאי המחקר.
הפרה של הנחות המבחנים הסטטיסטיים: מרבית המבחנים הסטטיסטיים (החל מניתוחים פשוטים כמו מבחן t, ANOVA, מתאם פירסון ורגרסיה וכלה בניתוחים מורכבים כדוגמת ניתוח משוואות מבניות, ניתוח דיאדי וכו’) שבאמצעותם עורכים בדיקה להשערות המחקר דורשים את קיומן של הנחות מסוימות. במידה והנחות אלו אינן מתקיימות, עלולה להיפגע אמינות ממצאי המחקר וכפועל יוצא יפגע תוקף המסקנה הסטטיסטית של ממצאי המחקר.
סוג מערך המחקר
מגבלות הנובעות ממערך מחקר מתאמי בהשוואה לניסויי: כידוע, במחקר מתאמי החוקר מודד את משתני המחקר ויכול להסיק על קשר סטטיסטי או הבדלים בין קבוצות. בניגוד לכך, במחקר ניסויי החוקר מתפעל את המשתנה הבלתי תלוי וביכולתו לשלוט במשתנים מתערבים. כפועל יוצא, חוקר במערך מחקר ניסויי יכול להסיק על קשר סיבתי. המגבלה הבולטת במערך מחקר מתאמי היא הבעייתיות בניסיון להסיק על סיבתיות ובשל כך חשוב לסייג זאת בעריכה של מחקר מתאמי ולא לטעון לכך שמשתנה X משפיע על משתנה Y. בניגוד לכך, מגבלה אפשרית במערך מחקר ניסויי הוא הסטריליות הנובעת מאופן עריכת המחקר, כאשר תנאי המחקר עלולים שלא לשקף את המציאות לגביה החוקר מנסה להסיק.
מגבלות אפשריות נוספות למערך מחקר ניסויי
לטובת הבנת המגבלות הבאות נשתמש בתיאור מחקרי שיעזור בהמחשתן, חשוב לציין כי מכלול המגבלות הללו פוגעים בתוקף הפנימי של הממצאים:
חוקר ביקש לערוך מחקר ניסויי אשר נועד לבחינת ההשפעה של קפאין בדם על יכולת הריכוז בין קבוצה א’ (קבוצת הניסוי) – עם קפאין, לבין קבוצה ב’ – ללא קפאין/פלסבו (קבוצת הביקורת). לשם כך, ערך החוקר מדידה ראשונה של שתי קבוצות המחקר שלב ההתערבות ומדידה שנייה לאחריה.
היעדר קבוצת השוואה: במחקר שבו ימצא שינוי בקבוצת הניסוי בין המדידה הראשונה לשנייה ללא התייחסות לשינוי שעשוי היה להתרחש בקבוצת ביקורת (מכיוון שלא נדגמה קבוצה כזו), תהיה זו טעות להסיק שהקפאין הוא שהוביל לאפקט טיפולי, כלומר לשינוי ביכולת הריכוז לנוכח היעדר היכולת לבחון את השינוי האפשרי בקבוצה שלא נטלה קפאין אך עברה תנאים דומים לזו של קבוצת הניסוי.
ברירה (סלקציה): במידה ולא ערכנו חלוקה/הקצאה מקרית לקבוצות (רנדומיזציה), עלולים בטעות להיווצר הבדלים בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת שנובעים מאופן החלוקה לקבוצות. זאת בשל החשש להבדלים שמקורם איננו בהתערבות המחקרית אלא ממאפיינים אחרים הנבדלים בין הקבוצות, כדוגמת מגדר. לדוגמה: אם החלוקה בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת הייתה על פי מגדר המשתתף, כך שקבוצת הניסוי כללה רק נשים ואילו קבוצת הביקורת רק גברים, אפשרי היה שההבדל ביכולת הריכוז בין הקבוצות לא נבעו מרמת הקפאין בדם אלא מהבדלים מגדריים ביכולת הריכוז.
היסטוריה מקומית: במידה ומתרחש אירוע מסוים ובעל השפעה אפשרית על תוצאות המחקר, בקבוצה אחת אך לא בקבוצה אחרת, מצב זה עלול להטעות את החוקר בפרשנותו את הממצאים כך שיחשוב שההתערבות היא הגורם להבדלים בין הקבוצות. לדוגמה, אם בקבוצת הביקורת המזגן טפטף ועשה רעש באופן שהפריע לריכוז המשתתפים במטלה, הטפטוף עלול להיות הסבר חלופי לאפקט הקפאין.
מדידה: במקרים שבהם נערכת מדידה חוזרת של המשתנים בין מספר נקודות זמן (כלומר לפחות שתי מדידות), עלול להיווצר תהליך של למידה בין המדידה הראשונה לשנייה. כמו כן, ייתכן כי עצם המדידה הראשונה עלולה הייתה להשפיע על דיווחי המשתתפים במדידה השנייה שכן מתאפשרת באמצעותה הבנה של כוונות החוקרים, השערות המחקר וכו’. לדוגמה, אם בין המדידה הראשונה של רמת הריכוז לפני נטילת הקפאין לאחריה, השפרו במבחן או לחילופין הבינו כי עליהם להציג שינוי במדידה השנייה, ביצועיהם או דיווחם עלול להשתנות.
בשילה: במחקר שבו נערכת מדידה בשתי נקודות זמן ויותר, שינוי במשתנה התלוי במחקר עלול לנבוע משינויים טבעיים שעברו המשתתפים בין נקודות הזמן ולא כתוצאה מההתערבות. כך למשל, אם המדידה הראשונה לבחינת יכולת הריכוז נערכה בשעות הבוקר (כשהמשתתפים עירניים יחסית) ואילו השנייה נערכה בשעות הערב (כשהמשתתפים עייפים יחסית), ייתכן כי ההבדלים אינם נובעים מנטילת הקפאין אלא משעת המדידה וההתעייפות הטבעית שמתרחשת לאורך היום.
רגרסיה לממוצע: במחקרים שבהם נבחר מדגם על בסיס קיצוניות ערכי המשתנה הנמדד עתיד להתקיים אפקט שבו ערכי המשתנה יתמרכזו באופן שעלול להתפרש כקיצוני. לדוגמה, אם קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת היו נבחרות על בסיס יכולת הריכוז שנמדדה במדידה הראשונה, כך שמשתתפים בעלי יכולת ריכוז נמוכה מאוד יסווגו לקבוצת המחקר, צפוי כי במדידה השנייה, אלו בקבוצת הניסוי (הנמוכים ביכולת הריכוז) יקבלו ציון גבוה יותר שכן על פי הטבע, קיצוני אינו נותר קיצוני לאורך זמן, באופן שעלול לבלבל ולהצביע על שינוי שנערך לאור נטילת הקפאין בקבוצת הניסוי.
נשירה: במחקר שבו בוצעו שתי מדידות ויותר והתקיימה נשירה משמעותית לאורך המחקר לפחות באחת מקבוצות המחקר, ייתכן מצב שבו הממצאים לא ייצגו את השינוי שנבע מההתערבות אלא שמקורו יהיה במאפייני המשתתפים שבחרו להישאר. כך לדוגמה, אם בקבוצת הניסוי שנטלה קפאין הייתה נשירה משמעותית מצד משתתפי הקבוצה בין המדידה הראשונה לשנייה, ייתכן כי על אף שהריכוז הגבוה שנמצא בקרב משתתפי הקבוצה, אין זה נובע מהקפאין אלא מכך שנותרו רק אלו שהרגישו מספיק מרוכזים כדי להישאר להמשך המחקר. אפשרות נוספת היא שמשתתפים אלו הינם בעלי משמעת גבוהה יותר והיות שייתכן כי קיים קשר בין משמעת ליכולת לריכוז, מצב זה עלול להיות בעייתי.
הערה חשובה: כלל מגבלות אלו נפתרות בדרך כלל באמצעות עריכת ניסוי עם קבוצת ביקורת, הקצאה מקרית והקפדה על תנאים נוספים שיאפשרו את הפרכת ההסברים החלופיים לנוכח מגבלות אלו.
